מבצע "כחול וחום"

ב 25 לנובמבר 1987, בשעות הערב, נחת מחבל עם גלשון במנחת גיבור הסמוך לקריית שמונה. המחבל עזב את הגלשון ונע רגלית לכיוון הכביש שם פתח בירי על רכב צבאי והרג קצין, בהמשך הגיע לבסיס חטיבת הנח"ל נכנס פנימה הרג 5 חיילים ופצע 7 עד שנורה ונהרג.

המחבל השתייך לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית ,בפיקודו של אחמד ג'יבריל.

מפקדת הארגון מוקמה בעיירה נעמת אל-פוקא המצויה כ 10 קילומטרים דרומית לביירות.

צה"ל פעל באמצעות חיל האוויר בניסיון להפציץ את המפקדה ולגרום להרג המחבלים וללא הועיל שכן אלו היו מחופרים במערות ובבונקר תת קרקעי.

לאור כך הוחלט על פעולה קרקעית שעיקרה הגעה לעיירה ופגיעה ביעדי הארגון הפזורים בה בכדי להשמיד אמל"ח ולהרוג מחבלים.

הכנות למבצע:

ביצוע הפשיטה הוטל על חטיבת גולני בסיוע חיל הים וחיל האויר.

עיקרון הפשיטה היה ירי מנגד לאחר הוצאת המחבלים מהמערות והבונקר באמצעים שונים (רימוני גז מדמיע, טילי לאו גז מדמיע וכלבים עם גז מדמיע וחומר נפץ).

בכדי להגיע באופן השקט ביותר הוחלט כי הכוח הפושט יגיע מהים, ינחת על החוף בסיוע שייטת 13, ינוע רגלית ליעד, יבצע את התקיפה ויתפנה במסוקים.

הוגדרו חמישה יעדי משנה אליהם צוותו הכוחות השונים:

מערה דרום מערבית – שייטת 13 בפיקודו של אלי גליקמן

גבעת נ"מ – גדוד 51 בפיקודו של אורי קוצר

בונקר תת קרקעי – סיירת גולני בפיקודו של ארז גרשטיין

בית ביטחון – גדוד 13 בפיקודו של ברק דקל

המערות המרכזיות – גדוד 12 עם חיילי עורב וחה"ן ונספחים בפיקודו של אמיר מיטל (כח אמיר)

כמו כן הוצבה תצפית של הסיירת (בפיקוד בלוך) וחפ"ק מח"ט – ברוך שפיגל – שהתמקם במרכז הגזרה.

סה"כ נקבע כי 76 לוחמים ינועו אל היעדים ובנוסף אליהם צוותו כוחות שייטת 13 לתפיסת ואבטחת ראש חוף וכן צוות שלד"ג שהתמקם על החוף לציון מטרות למטוסי חיל האוויר.

העיירה מצויה על רכס בגובה של כ 240 מטר מעל פני הים.

ציר התנועה היה כ 7 קילומטרים וכלל מעבר שני כבישים, טיפוס לרכס, ירידה לוואדי עמוק חוצה ושוב טיפוס לאזור היעדים.

מעבר לטיפוס הכולל, הציר נע באזור קשה להליכה בו פזורים סלעים וצמחיה סבוכה.

הכוחות לא היו אורגנים ולמעשה הוקמו "נבחרות" שאוישו ע"י קצינים וחיילים מהיחידות השונות בחטיבה וכן מיחידות נוספות בצבא.

גדי אייזנקוט שהיה מג"ד 13 מינה את ברק דקל (מ"פ מסייעת) כמפקד הכח והנחה אותו לצוות לוחמים גם מפלוגות אחרות בגדוד ולא רק מהמסייעת.

הצוות של גדוד 13 כלל את המפקד ברק דקל (מ"פ מסייעת), גיא מרום (מ"מ סיור), עדי כרמי (מ"מ פלוגת מסלול) ניר גמליאל (סמ"פ מסלול שהיה לפניכן מ"מ 8 במסייעת) ושלומי לוק (סמל מחלקת סיור).

משימת הצוות הייתה למנוע יציאת כח כוננות מבית הביטחון וחסימת הציר המוביל מלב היעדים למערות המרכזיות.

התבצע נוהל קרב ארוך והכוחות התאמנו כחודש ימים לפני המבצע.

כח גדוד 13 התאמן רבות יחד ויצר לכידות בכוח.

(ברק והלוחמים בחדר הפיקוד של אח"י מעוז)

האימונים כללו תירגולי ים מלאים הכוללים הפלגות בסירות הייעודיות (מוליות), ביצוע החפה, שחיה עם כל הציוד, עליה וירידה לאונייה שהובילה את הכוחות.

במקביל התאמן הצוות בהפעלת כלי הנשק והחימוש, סדר תנועה ובלתמי"ם וכן למד היטב את היעד, סביבתו ויעדי כוחות שכנים.

בנוסף בוצעו תרגולים עם חיל האויר במיקוד על פינוי במסוקי יסעור (לרבות הטסה של 76 לוחמים במסוק אחד!) וכן עבודה עם מסוקי קרב.

הכוחות ביצעו מודלים מפורקים וכן מודל אחד כולל.

האימונים בוצעו במרחב כרם מהר"ל אליקים הדומה לשטח הפעולה.

המבצע:

בתאריך 7 לדצמבר 1998 לפנות בוקר, עלו הכוחות לספינת חיל הים "מעוז" (ספינת משא אזרחית מוסווה) והחלו בהפלגה לכיוון קפריסין שבסיומה היתה הספינה צריכה להתמקם אל מול חופי לבנון.

בשעות הערב עגנה הספינה מול חופי לבנון והכוחות ירדו אל המוליות והחלו בהפלגה לכיוון החוף.

ההפלגה התנהלה באיטיות בכדי לא לחשוף את הכוחות, השמיים היו ללא עננים, הטמפ' נמוכה והים היה גלי במקצת.

ההחפה בוצעה ללא כל בעיות והכוחות החלו תנועה לפני המועד הקבוע בלו"ז כאשר כוח שייטת 13 נע ראשון ובאחריותו לאבטח את מעבר שני הכבישים של כלל הכוחות.

הצוות של גדוד 13 סגר את סדר התנועה ואבטח את החלק האחורי.

לאחר מעבר הכביש ברק הבחין שהשייטת לא ביצעה חבירה ולכן רץ לראש הכח הודיע לארז גרשטיין והכח חזר לאחור תוך שהוא מבצע "שרוול" עד לחבירה עם השייטת ואז המשיך בדרכו.

הטיפוס היה קשה הן בשל צבירת הגובה במסלול קצר והן בשל התכסית ולכך נוסף אחד ממפקדי המשנה בכח אמיר שנקע את רגלו ונתמך ע"י צוות גדוד 13.

בשיא הגובה טרם הירידה לנהר אבו-דמע התברר כי יש איחור של כ 20 דקות ובשיחה עם הרמה הממונה סוכם כי הכח ימשיך בדרכו.

את נהר אבו-דמע חצו הלוחמים ע"ג צינור מים עגול דבר שהאט עוד יותר את קצב התנועה שכן בכל רגע נתון עברו את הצינור עד שני לוחמים.

לאחר מעבר הנהר וטיפוס חזרה לבמת היעדים, התפצל כח השייטת לכיוון היעד שלו.

לאחר מכן הושמט כח התצפית ויחד איתו נשאר מפקד המשנה שנקע את רגלו מכח אמיר.

לאחר הליכה נוספת נפרדו הכוחות כך שכח אמיר וכח ברק נעים לקצה המתחם לכיוון יעדיהם והחפ"ק עם הסיירת ו 51 נעים ליעדים שלהם.

לאחר כחצי קילומטר התפצל כח ברק מכח אמיר והחל לנוע לכיוון היעד שלו.

התנועה התבצעה בשדה פתוח.

באמצע הדרך ליעד נשמעה ירייה מאזור יעד הסיירת ומיד לאחריה נשמעו קולות נפץ והיה ברור שהכח נתקל.

ברק פקד על הלוחמים לעלות על השביל ולעבור לריצה וביקש מעדי להכין לאו שכן שמע רכב מניע.

כשהתקרבו לבית נראו פנסי הרכב שיצא ממנו ולפקודת ברק ירו שלומי ועדי לכיוון הרכב, פגעו בו והרכב נעצר במקומו.

הכח התמקם אל מול בית הביטחון מאחורי טרסה נמוכה במרחק של כ 40 מטרים והמתין.

מהרכב נשמעו גניחות פצוע ובשלב מסוים שער הבית נפתח ולכיוון הרכב יצאו מחבלים בכדי לסייע לפצוע.

המחבלים נורו ע"י גיא ונהרגו ומיד לאחר מכן נפתחה אש מהבית לכיוון הכח ששכב כאמור בסמוך מאחורי טרסה קטנה.

האש חלפה מעל ראשי הלוחמים וברק הורה שלא להשיב באש שכן היה ברור שבשלב זה המחבלים לא מזהים את מיקום הכח.

במקביל האזין ברק לתשדורות הקשר והתברר כי מג"ד 12 אמיר מיטל, לא משיב לקריאותיו של המח"ט כשבמקביל נשמעו צרורות ירי ארוכים ופיצוצים מאזור היעד של כח אמיר והיה ברור שזה לא תואם לתוכנית.

לאחר זמן מה המח"ט פקד על ברק לרדת עם הלוחמים לכיוון כח אמיר בכדי לברר מה קורה.

בשלב זה המחבלים כבר כיוונו את הירי קרוב יותר לכח ולפקודת ברק ניתנה מכת אש והלוחמים ניתקו מגע ונעו בריצה למשטח כורכר שנקרא "המבתר" ומצוי מעל הוואדי של המערות בהן פועל כח אמיר.

ב"מבתר" תידרך ברק את הלוחמים שהמשימה שונתה ועליהם לרדת לכיוון כח אמיר מבלי לדעת היכן חיילי הכח מצויים ומה מצבם ולכן יש לוודא שלא מתפתח דו"צ.

ברק קרא מספר פעמים בקשר עד שזכה למענה מנבו קצין שייטת 13 שסופח לאמיר והיה מפקד חוליית החסימה המערבית.

נבו מסר לברק שהלוחמים מרוכזים ליד טרסה שנקראה "הישר" וברק יידע אותו שיחד עם הלוחמים הם יורדים לכיוונם והורה לו ליידע את הכח.

לפקודת ברק הכח גלש בפריסה לוואדי שהתאפיין בתלילות, בולדרים וסבך.

ברק הורה ללוחמים לא לפתוח באש אלא אם יותקלו, בשלב מסוים נשמע רחש בין השיחים, ברק הורה ללוחמים לעצור, שתי דמויות התקדמו לכיוון הכח, גיא וברק השתלטו עליהם פיזית והתברר שמדובר בשני הכלבנים שסופחו לכח אמיר כאשר אחד מהם פצוע והשני מסייע לו ולמעשה שניהם לא יודעים את מיקומם.

ברק פקד על ניר (ששימש כחובש) להישאר עם שני הכלבנים ולטפל בפצוע והבהיר לניר שהוא לא זז מהמקום וייאסף ע"י ברק בשלב מאוחר יותר.

למעט ניר המשיכו הלוחמים בדרכם מטה, הגיעו לציר הראשי, הבחינו בכלב ירוי ולאחר מכן בדמות שכובה על הקרקע. בבדיקה התברר כי מדובר באמיר מיטל ההרוג. הכח המשיך בשביל עד שחבר ליתר הלוחמים של כח אמיר.

ברק לקח פיקוד על כח אמיר ולאחר ספירה דיווח למח"ט שהגיע לכח אמיר, אמיר הרוג, 4 חיילים (כח אלי) מיקומם לא ידוע וישנם 3 פצועים. החובש בכח של אמיר קיבל פקודה לטפל בפצועים ולהתמקד ברופא שנפצע קשה ואיבד דם רב.

מתמונת המצב התברר שלא בוצע ירי כבר זמן ניכר אל המחבלים ואלו יצאו מהמערות והחלו לירות לכיוון הכח.

ברק פקד על גיא לתפוס את ההובלה עם הכח לכיוון המבתר ולעדי כרמי לדאוג לגופה של אמיר מיטל ובמקביל ארגן שני לוחמים מגדוד 12 וחיפה לכיוון המחבלים תוך שהוא מסתייע בשני מסוקי קרב שחברו אליו.

מיד עם כניסת מסוקי הקרב לפעילות נפתחה אש נ"מ כבדה לכיוונם.

בשל חוסר באלונקות הועמס אמיר על גבו של נבו ולאחר מספר דקות הועבר אמיר לעדי וגיא שחילצו את גופתו לכיוון המבתר כשבמקביל הרופא נישא למעלה על גבי אלונקה.

ברק ניתק מגע טיפס מעלה ואסף בדרך את ניר עם שני הכלבנים ממנו שמע כי מפקד הכח שניתק (אלי) דיבר עימו בצעקות.

ברק יצר קשר עם גרשטיין שהוביל את כלל כוחות החטיבה לכיוון המבתר והבהיר לו שייתכן שיפגשו בארבעת הלוחמים שניתקו וביקש שיתדרך את החוד.

לאחר כ 40 דקות טיפוס הגיע הכח למבתר שם פגש את יתר כוחות החטיבה.

ברק חבר למח"ט, מסר דיווח על המצב ומיד לאחר מכן לקח מגאפון מחוקר השבויים שהתלווה לכח, מיקם חסימה והסתובב באזור בו אמורים היו לשכב ארבעת החיילים שניתקו תוך שהוא מכריז במגאפון שיגיעו למעלה ולחילופין יסמנו עצמם כדי שיוכלו להגיע ולסייע להם וללא מענה.

בהתאם לפקודה ישירה מהרמטכ"ל (רא"ל דן שומרון), הגיע מסוק יסעור שנחת סמוך ללוחמים בלב היעד, העמיס 56 לוחמים מהם 3 פצועים והרוג אחד, טס לאוניית חיל הים שם פרק את הרופא שהיה פצוע קשה והובהל לחדר ניתוח על האונייה ומשם טס לבי"ח רמב"ם ולבסיס הטכני של חיל האוויר להערכות לחילוץ.